ספרי השני: "מכאב לצמיחה: מדריך לשינוי והצלחה" - יצא לאור! פרטים במה חדש?           •            מאמר חדש בדף המאמרים: איך נסביר את שיטת אלכסנדר לסביבה?           •            בדף הבית סרטון על אודות שיטת אלכסנדר והאימון האישי, בדף הספרות ראיון בערוץ 2 על אודות ספרי הראשון           •            אני מציעה אימון אישי להתמודדות עם כאב - פרטים במה חדש?           •            בהוד השרון - שילוב של שיטת אלכסנדר עם האימון האישי (קואצ'ינג) - פרטים במה חדש?           •            בספרי "מפריצת דיסק לפריצת דרך : ממשבר להתחלות חדשות" טיפים לשינוי איכות חייכם - מכאב להחלמה, ממשבר להתחלה חדשה ולהיות מאושרים - פרטים במה חדש?           •            הרצאות - סיפורי האישי, הדגמות והתנסות בשיטת אלכסנדר ושילובה עם האימון האישי           •           
 


מי אני



אתי סהר

אתי סהר
אתי סהר
  • ילידת 1953, נשואה ואם לשלושה.
  • מורה מוסמכת לשיטת אלכסנדר – בוגרת קורס הכשרת המורים לטכניקת אלכסנדר של אורי עשת.
  • מאמנת אישית מוסמכת (קואצ'ינג) - בוגרת המרכז לאימון ולגישור "גומא".
  • חברה בארגון המורים הישראלי לטכניקת אלכסנדר.
  • מלמדת ומאמנת בהוד השרון.
  • בוגרת תואר ראשון בחינוך קהילתי.
  • עורכת לשונית ומדריכה סטודנטים בעבודות אקדמאיות.
  • גמלאית שרות המדינה.
  • מתאמנת בטאי-צ'י צ'וואן ובצ'י-גונג – משלבת תנוחות ותרגילים של הצ'י-גונג לתרגול בבית למעוניינים.

כיצד הגעתי לשיטת אלכסנדר?

לסיפורי האישי הייתי נותנת את הכותרת: "מפריצת דיסק לפריצת דרך" - את הדרך שלי מפריצת הדיסק ועד פריצת הדרך, סיפורי האישי, תובנות שאליהן הגעתי ודברי חכמים ומלומדים שמאשרים אותן אני מציגה בספרי: "מפריצת דיסק לפריצת דרך: ממשבר להתחלות חדשות" (פרטים בדפים מה חדש ו-ספרים). לרכישת הספר רק אצלי בצור קשר.

סיפורי מתחיל באוגוסט 1992 בפריצת דיסק פתאומית אשר פגעה בעצב וגרמה לשיתוק פלג גופי השמאלי מהמתנים ומטה. נותחתי בהצלחה ולאחר חצי שנה התפוגג גם השיתוק. במשך 8 שנים חייתי בין "תפיסת גב" אחת לשנייה ושרדתי הודות למנוחה ולתרופות שונות. בשנת 2000 בטיול פרטי באיטליה "נתקעתי" ולא יכולתי לשבת עוד.

מאז יצאתי למסע חיפוש והתרוצצות למציאת מזור לכאביי: דיקור, רפלקסולוגיה, טווינה, כוסות רוח, שיאצו, כירופרקטיקה ושאיבת דיסק שלא הועילו, ולבסוף ראיתי את המוצא האחרון בניתוח נוסף והייתי בטוחה שהניתוח יפתור לי את הבעיה. לדבריו של רופאי הניתוח עבר בהצלחה, אבל תוך שבועיים "נולדה" לי "חברה" חדשה לחיים והיא "רקמה צלקתית" בשפת הרפואה אשר בדיקת ה-EMG אישרה כי היא מגרה את העצב. לי היא גרמה לכאבי עצב בלתי נסבלים – כאילו שורפים אותי עם מבער מבפנים באזור הישיבה. באשפוז שני בבית חולים, חודשיים לאחר הניתוח היו לרופאים עוד כמה רעיונות "חדירה" לגבי, אך אני גמרתי אומר: "לא עוד!"

אתי בהרצאה
אתי בהרצאה

אמנם התייעצתי עם רופאים נוספים כאשר את הפסיקה האחרונה נתן לי פרופסור גדול ומכובד בעיניי שהיה מספיק ישר והגון לומר לי: "גם אנחנו מתוסכלים כשאנחנו לא יכולים לעזור" והפנה אותי לרפואה הסינית למרות שלא האמין בה. לפרופסור זה אני חייבת את החלמתי כי בדבריו העביר אלי את האחריות למצבי הבריאותי.

והנה נזרקתי למים לבד, כשאני לא יודעת לשחות. לא ידעתי איך אצא מהכאב הנוראי הזה, רק ידעתי שאין לי בררה והחלטתי ש: "הגוף שלי ייצא מהבעיה שלו" – החלטתי לעזור לעצמי.

לטאי-צ'י ולצ'י-גונג הגעתי ממאמר בעיתון שכתבה המורה אליה פניתי, והתחלתי בשיעורים שבעזרתם נבנו שריריי בחזרה, וכתמיכה קיבלתי טיפולי דיקור, ובין לבין ניסיתי גם טיפולי לייזר רך. במשך שנתיים וחצי היה אמנם שיפור במצבי הפיזי, אך לא במידה מספקת כדי שאוכל לחזור למעגל החיים הפעילים ממנו נאלצתי לפרוש בשל מצבי הפיזי. הייתי אז בת 50 ולי בעל ושלושה ילדים שהיו זקוקים לי. בשל "אי כושר הישיבה" נאלצתי לפרוש ממקום עבודה שבו עבדתי 28 שנה ולעזוב את כל רעיונות הלימודים שהיו לי, נשארתי נטולת עצמאות - נותרנו רק הכאב ואני.

את האור האמיתי בקצה המנהרה ראיתי בשיעור הראשון שלי בטכניקת אלכסנדר. חברה המליצה לי על הטכניקה, מילותיה: "הוא ילמד אותך לשבת ולא על הישבן הדואב" גירו את סקרנותי, והסכמתי ללכת לשיעור התנסות אחד. שיעור זה גרם למהפך בחיי. הגעתי לשיעור כשלא ידעתי מהי הטכניקה, והאמת שבניגוד לאופיי הסקרן והחוקר גם לא עניין אותי לדעת – הייתי כל כך עייפה מהמאבק בכאב שהייתי מוכנה שיעשו בי הכול – רק שייקחו ממני את הכאב. שכבתי על ה"שולחן" ותוך כדי עבודה הבנתי שזהו זה – זה מה שסוגר את המעגל ומחבר את הטאי-צ'י, הצ'י-גונג, והדיקור, ושזה מה "שיוציא אותי" מן הבעיה. בשיעור השני ידעתי כי זוהי דרכי וטכניקת אלכסנדר היא כיווני, ואכן כך - למדתי חמישה חודשים אצל מורה פרטי ובחודש השישי עליתי לכיתה א' - התחלתי את לימודיי בקורס להכשרת מורים לטכניקת אלכסנדר של מר אורי עשת בתל-אביב.

סיימתי בהצלחה שלוש שנות לימודים שבהן השנה האחרונה היא שנת ההתמחות, והוסמכתי לעסוק בהוראת טכניקת אלכסנדר. הטכניקה הפכה לאורח חיים עבורי. מטרתי היא בראש וראשונה לשקם את הגב שלי, אבל לא רק – בתחושתי "נתקעתי" בצורה כזאת ועברתי בהצלחה "מבחן" כזה לא רק בשבילי, אלא גם בשביל האחרים הסובלים. אינני יכולה להשאיר "תגלית" כזו לעצמי בלבד כי בתפיסתי עליי להפיצה ולהביאה לידיעת הציבור הסובל ולידיעת הציבור שעדיין אינו סובל כדי שגם לא יסבול.

^ לראש הדף

כיצד הגעתי לאימון האישי?

דבריו של אורי עשת, מורי היקר לשיטת אלכסנדר: "המוח הוא המבצר האחרון" – הוא האחרון שקולט את השינוי, וסקרנותי כיצד ממבצר אחרון זה אפשר לעשות שינוי הובילו אותי ללימודי האימון האישי - רציתי ללמוד איך אפשר לעשות זאת דרך הראש – השכל והחשיבה.

בלימודי האימון האישי מצאתי מכנים משותפים רבים בין שיטת אלכסנדר והאימון האישי כי הרי שניהם עוסקים בתהליך של שינוי ובשיפור המצב הקיים לבניית מציאות יותר טובה, קלה, נטולת כאב, בעלת משמעות, סיפוק והנאה.

הבנתי ששילוב שתי השיטות: שיטת אלכסנדר להתנעת תהליך שינוי מהגוף הפיזי והאימון האישי להעמקת התהליך גם דרך הראש – זהו שילוב מנצח!

כבר בסטאג' בדקתי תובנה זאת שלי כאשר אימנתי תלמידות שלי ונוכחתי שהשינוי שהן עוברות הוא שינוי מעמיק ויסודי, וכי חייהן ממש השתנו – הן שיפרו את הביטחון העצמי שלהן, את ההערכה העצמית, גילו את העוצמות שלהן, את האמונות והערכים המובילים אותן, את הכישורים שלהן ובעזרתם הגשימו את התשוקות והשאיפות שלהן – החיים החלו מחייכים אליהן וגם הכאבים בגינם הגיעו אליי ללימודי שיטת אלכסנדר עברו חלפו להם.

בתהליך הזה של שינוי בשילוב של הגוף והנפש באמצעות שיטת אלכסנדר והאימון האישי גדלה המודעות שלנו הן לגוף הפיזי שלנו ולדרך שבה אנחנו מתנהגים איתו וגם להתנהגות היומיומית שלנו, לתגובות שלנו, ובעיקר אנחנו מגלים מי אנחנו בכלל? מי היינו אמורים להיות מלידתנו לפני החינוך, הערכים והנורמות החברתיים, ה"כך צריך", ה"לא נעים" וה-"מה יגידו" שהוקנו לנו בכוונה טובה על ידי הורינו, מורינו וסביבת חיינו. כאשר אנחנו מודעים לעצמנו אנחנו יודעים מה אנחנו רוצים להשיג בחיינו ומהו הייעוד שלשמו הגענו לעולם הזה – זאת הדרך לחיים שמחים ומאושרים.

כיום אני רואה את עצמי כ"מורת דרך לשינוי" באמצעות שיטת אלכסנדר והאימון האישי. אני עוזרת לתלמיד ולמתאמן להציף את שעל ליבו, משקפת לו את הדברים ומנחה אותו בדרך אל השינוי שבו הוא רוצה.

אני מלמדת בהוד השרון. הסטודיו שלי ממוקם בחדר מרווח ומואר בקומה העליונה של ביתי בקומה שישית, המשקיף מחלון גדול למרפסת-גג הצופה באופק על פנורמה מקיפה הכוללת את בנייניה של תל-אביב בדרום-מערב, יער עבות וירוק במערב ובהמשך בנייניה של הרצליה, רעננה בצפון מערב, פתח תקווה בדרום והשומרון במזרח. מחלון הסטודיו נשקפת מרפסת גדולה שבה צמחיה ירוקה עבותה ופורחת בשלל צבעים ומים זורמים במזרקת מים מרגיעה בנוסח הפאנג שואי המשתלבת בתוכה. בשעות אחר הצהריים המאוחרות נצפית שקיעת השמש במלוא הדרה. הלימוד מתקיים באווירה נעימה ורוגעת המאפשרת לתלמיד לעזוב לזמן מה את הלחצים היומיומיים, להניח למתחים ולחזור אט אט לשקט הפנימי שמצוי בו – פסק זמן בחיים האמיתיים.

^ לראש הדף

למה כדאי לכם לבוא דווקא אליי ללימוד שיטת אלכסנדר ולאימון אישי?

אחת השאלות שנשאלנו בקורס הכשרת המאמנים במסגרת תרגול הייתה: "למה שאנשים יגיעו דווקא אליכם? מה הייחוד שלכם?".
אנסה לענות לכם על השאלה ולספר לכם מעט על הייחוד שלי כמורה לשיטת אלכסנדר וכמאמנת אישית.
הייחוד שלי מתחיל במניע שלי לעבוד עם אנשים: לעזור לאדם הכואב, הן פיזית והן נפשית, לא להגיע למצב ה-"אין מוצא" שאליו הגעתי אני כי אין צורך – אפשר לעצור הרבה הרבה קודם לכן.
אני לא ידעתי, לא הבנתי, התנהגתי בחוסר התחשבות בגופי ובנפשי והם אשר "תקעו" אותי. לאורך 10 שנים חקרתי ונחשפתי למהותם האמיתית של החיים ואני ממשיכה ללמוד ולחקור. את אשר למדתי כתבתי בספרי: "מפריצת דיסק לפריצת דרך: ממשבר להתחלות חדשות" (ראה בדפים מה חדש? ובדף הספרות). כתבתי את הספר כחובה להראות לכולם שאפשר גם אחרת. שאם נתקעים במצב קשה – במשבר, אפשר גם ללמוד ממנו ולצאת כמנצח. הספר הוא רק אמצעי להגשים את שאיפתי שהיא להגיע באופן אישי אל האדם הכואב כדי לעזור לו לעזור לעצמו כי הבנתי שרק אנחנו יכולים לעזור לעצמנו – לא הרופא, לא המטפל ולא אף אחד אחר.
עלינו רק להחליט לקחת על עצמנו את האחריות לחיינו ולבריאותנו ולעזור לעצמנו כי רק אנו יוצרים את המציאות שלנו ורק אנחנו יכולים לשנות אותה ו-כל אחד יכול!

תלמידים ומתאמנים רבים שהגיעו אליי אמרו לי: "קראתי את הסיפור האישי שלך והבנתי שרק את תוכלי להבין אותי כי אחרים אינם מבינים אותי". ואכן רק מי שהיה במקום הכואב שהייתי אני יכול להבין את האנשים האחרים הכואבים ולעזור להם.

אני כמורת הדרך לשינוי באמצעות שיטת אלכסנדר והאימון האישי - באמתחתי ניסיון אישי בתהליכי שינוי שעברתי בעצמי לאורך שנים ארוכות וניסיון מקצועי בתהליכי שינוי שעברו ועוברים בהנחייתי תלמידיי בשיטת אלכסנדר ומתאמניי באימון האישי. בדרך ההוראה והאימון שלי אני משלבת את ניסיוני האישי בהתמודדות עם מצבים כואבים ונותנת דוגמה אישית. כל שאני מלמדת למדתי אני בתהליך השינוי וההתפתחות האישית שלי ומתוך הלמידה שלי, ורק מתוכה יכולה אני לעזור לתלמידיי ולמתאמניי. אני משלבת יכולות גבוהות של הקשבה, פתיחות, אמפטיה, חמלה, אינטואיציה, סבלנות, סובלנות, יצירתיות ועידוד והרבה אהבה והבנה.

הייחוד שלי בא לידי ביטוי ב:

  1. גיבשתי את דרך הלימוד והאימון שלי מההתנסות האישית שלי בדרך הארוכה שעברתי עד להחלמה.
  2. חוויתי על עצמי את הקשר בין הגוף, הנפש, הרוח והשכל – קשר של שלמות ועומק שאינם ניתנים להפרדה.
  3. עברתי בעצמי תהליך ארוך של התפתחות וצמיחה בדרך לריפוי עצמי והצלחתי – אני יכולה לשמש דוגמה אישית.
  4. אני מאמינה בלמידה – הדגש שלי בלימודי שיטת אלכסנדר והאימון האישי הוא על הלמידה. אני מאמינה שכאשר אדם מבין את משמעויות הדברים לעומק הוא יכול להשליך אותם על עצמו וללמוד את עצמו – את הטוב ואת הראוי שינוי ובהתאם לכך לפעול.

וגם בעלויות
אני נזכרת שכשהייתי במצב קשה וחיפשתי שיטה שתעזור לי לצאת מהבעיה, חיפשתי והתנסיתי בהרבה מאד שיטות. אני נזכרת שפעם כשנסענו ברכב בעלי ואני בדרך הביתה מאיזה טיפול פתאום הרעישה במוחי המחשבה שלא כל אחד יכול להרשות לעצמו להתנסות ולחפש את הדרך שתוביל אותו אל ההחלמה – הרגשתי שזה לא הוגן.
לכן, קיבלתי החלטה להנגיש את האנשים לדרך שגיבשתי ולגבות מחירים שהם ריאלים - לא גבוהים מדי, אך גם שאינם "מוזילים" את השיטות שבהן אני עוסקת. המחירים שאני גובה הם כאלה שמי שבאמת רוצה לעזור לעצמו יוכל להכניס את שיטת אלכסנדר והאימון האישי לסדרי העדיפויות שלו בלי לוותר על דברים אחרים חשובים.

^ לראש הדף


כדי להמחיש את אשר אני מרגישה כמרה לשיטת אלכסנדר להלן פרק מספרי
"מפריצת דיסק לפריצת דרך: ממשבר להתחלות חדשות: (רכישת הספר רק אצלי בצור קשר)

ואני כמורה לטכניקת אלכסנדר – מה אני מרגישה? (עמ' 230-224 )

טכניקת אלכסנדר היא שיטת חינוך ולא טיפול. מצאתי אמירה באינטרנט שמאד מצאה חן בעיניי האומרת כי "החינוך הוא המקצוע הקשה ביותר, משום שהוא תובע את ידיעת האדם העמוקה ביותר - ידיעת הנפש. והוא גם המקצוע הנאצל ביותר, שכן הוא מטפל ביפה ביותר אשר נוצר - נשמת האדם" (גואר דיני). "מהו מורה?" שואל הסופר הברזילאי הנודע פאולו קוואלו ועונה: "הוא אינו מי שמלמד דבר מסוים, אלא מי שמעניק לתלמיד השראה להשקיע את המיטב שבו כדי לגלות את מה שהוא כבר יודע". הוא ממשיך ומסביר כי "המורה האמיתי מעורר בתלמיד את האומץ להפר את שיווי המשקל של עולמו, אפילו אם גם הוא עצמו חושש מן הדברים שמצא וחושש עוד יותר ממה שמצפה לו בפניה הבאה". וויליאם וורד מסווג את סוגי המורים ואומר: "מורה בינוני אומר. מורה טוב מסביר. מורה מצוין מדגים. מורה מושלם מעורר השראה" – למזלי, אלה היו מוריי.

להתנסות קודם כול בחוויה האישית
כיום כשאני היא המורה חשוב לי לציין כי רצוי ללמוד ולהתנסות בטכניקה קודם כול בחוויה האישית ובשיעורים פרטיים ורק אחר כך להמשיך בקורס הכשרת מורים. החוויות שחוויתי בשיעורים הפרטיים מנחות אותי כיום בכל שיעור ושיעור – השיעורים הפרטיים היו מודל ודוגמה לדרך שבה עליי ללמד כמורה והם קו מנחה בעבורי.

העבודה כמורה לטכניקת אלכסנדר מוציאה ממני את הטוב שבי כאדם. את הרגישות לאדם, את הצניעות, את הסבלנות והסובלנות, את הפשטות של היותי רק אדם. אני חשה הרבה כבוד לאדם שניצב מולי ולא משנה מהו גילו, מינו או מעמדו. יש לי הרבה הקשבה ואמפטיה לסבלו, לטענותיו או לכל מה שירצה לשתף אותי בו. אני מלאת רצון לסייע לו, אך במגבלותיי כאדם וכמורה ובלי אמביציה של אגו או התיימרות לפתור לו את הבעיה. אני אינני יכולה לפתור לו את הבעיה, רק התלמיד יכול לפתרה בעצמו. וכיצד יעשה זאת? מעצם הגעתו לשיעור, מעצם שיתוף הפעולה שלו איתי, מעצם הלימוד והיישום שלו בחיי היומיום ישתפר גם מצבו הבריאותי הפיזי והנפשי. אני עושה את מה שאני יודעת. את אשר למדתי אני מיישמת ולא יותר מזה. כל שאני יכולה לעשות הוא לעזור לתלמידיי לעזור לעצמם כפי שכותב הסופר האמריקני ריצ'רד באך: "הלמידה היא גילוי הדברים שאתה כבר יודע. בעשייה אתה מראה כי אתה יודע אותם. הלימוד הוא מתן אזכור לאחרים כי הם יודעים בדיוק כמוך. כולכם, הנכם לומדים עושים ומלמדים". הוא מוסיף וכותב: "אתה מיטיב להטיף לאחרים את שעליך ללמוד בעצמך". אני אכן אומרת לכל תלמיד שמגיע אליי שאם הגיע אליי הרי שהוא לוקח על עצמו את האחריות לבריאותו ורוצה לעזור לעצמו. אני חוזרת ומבינה בכל פעם מחדש כי גם עליי להמשיך ולעזור לעצמי ואני מתחזקת. יידו קרישנמורטי כותב על תפקידו של המורה: "עניינו הבלבדי... ל"סייע" לתלמיד להבין את ההשפעות המתנות שבהן הוא שרוי ושמצויות בקרבו, באופן שיוכל להתעמת בתבונה נטולת פחד עם התהליך המורכב של החיים". גליליאו גליליי הפיזיקאי, האסטרונום והפילוסוף האיטלקי אמר: "אינך יכול ללמד אדם דבר, אתה רק יכול לסייע לו למצוא את זה הדבר בתוך נפשו" ולדבריו של קונפוציוס: "ללמד פירושו לחזק את הטוב שבתלמיד ולתקן את חולשותיו".

כל תלמיד הוא בעיניי עולם ומלואו, אין תלמיד אחד דומה למשנהו כפי שאין אדם אחד דומה לאחר. לכן אני משתדלת לתת לכל תלמיד את הדרוש לו, להסביר לו בשפה שהוא יוכל להבין ולהתייחס אליו כאל אחד ויחיד בלי להשוותו לתלמידיי האחרים. על כך כתב יידו קרישנמורטי "המורה יתייחס לכל תלמיד כיחידאי מיוחד ומתוך כך כמי שאינו בר-השוואה... ".
אני מרגישה שזוהי זכות גדולה שניתנת לי לעבוד עם האדם כי בעיניי זה לא מובן מאליו שאני אניח ידיים עליו. אני מרגישה באופן מעשי את שכתב אורי עשת במאמר בספרו אודות הזכות לעבוד עם אנשים. אני מרגישה שאת הזכות הזאת קניתי בשלושת שנות לימודיי בקורס הכשרת המורים ובשנים שבהן אני ממשיכה ללמד, ללמוד ולהתפתח. אורי כותב בספרו: "יש להבין שבראש וראשונה שאנו כמורים שואבים את כוחנו ואת איכותנו מתיקוננו, מלימודנו ומההתפתחות האישית שלנו ולא רק ממקצועיותנו... לשם לימוד נחוצות סבלנות, רגישות, קליטה וצניעות וככל שהשיטה תוגש בצורה חווייתית ויותר בהירה על ידינו כמורים, כן יכולת הקליטה של התלמידים תהיה יותר גבוהה. זהו הקשר האמיתי בין המורה לתלמיד". יידו קרישנמורטי כותב גם הוא: "המחנך חייב... להבין את עצמו וכך לעזור לי, לתלמיד להבין את עצמי... ביחסים שבין המחנך והתלמיד יש יחסים של חקירה משותפת". ח'ליל גובראן המשורר הלבנוני הנוצרי מוסיף כי "אין איש שיגלה לכם דבר אשר אינו נח למחצה, ער למחצה, בשחר ידיעתכם... המורה לא מחוכמתו ייתן... אם אכן נבון הוא, לא יצווכם את חכמתו, אך יכוון צעדיכם אל מפתן חכמתכם אתם... ". לדעתו של סוקרטס "המורה אינו יודע בהכרח יותר מן התלמיד, אלא שהוא מנהל חקירה כמוהו ואיתו. הקשר האמיתי בין המורה והתלמיד הוא מאמץ משותף של השניים בחיפוש אחר האמת. ואולם למורה יש ניסיון וטכניקה במחקר, והוא שולט באמנות של הצגת השאלות לעצמו. לא העובדה שהוא יודע יותר הופכת אדם מסוים למורה, אלא יכולתו ללוות אדם אחר בחיפושו אחרי האמת, ולהביאו לכך שיעמוד מול עצמו... ה'דיאלוג' ... זהו הביטוי המהותי של המאמץ המשותף, שנועד לחשוף אמת פנימית משותפת. המורה אינו זה שמעביר מידע מסוג מסוים לתלמיד שקולט פחות או יותר את הדברים, הוא אינו מלמד באמצעות מונולוגים. הקשר הנקבע על ידי הדיאלוג הוא זה של שני יחידים, שמתקשרים זה עם זה באופן מודע ומבצעים מחקר משותף על מנת שיוכלו להגיע יחדיו לאמת משותפת".

המורה יכול לתת רק מה שיש בו
הוא אינו יכול לתת את מה שאין בו. אם יש בו שקט הוא יעביר את השקט ואם יש בו אגו הוא יעביר את האגו וכדומה. המורה עוזר לתלמיד למצוא את הכיוון, אך התלמיד הוא שעושה את העבודה-את השינוי. דברים אלה מסביר סוקרטס באומרו: "אין אנו יכולים למצוא בתוך עצמנו את אשר לא נמצא שם. ואין אנו יכולים להיות אלא מה שהיננו". סוקרטס יכול היה רק לעזור, כמו מיילדת שעוזרת ליולדת. האור שנולד, החוכמה שמתגלה, אינם של סוקרטס אלא של מי ש"מוליד את עצמו". "אין אנו יכולים לתת לאחר את מה שאין בו, עם זאת, אנחנו יכולים לעזור לו לבטא את עצמו". סוקרטס לא נהג כגורו אלא כמלווה, כשותף למסע החיפוש של זולתו. כך בדיוק אני רואה את תפקידו של המורה בטכניקת אלכסנדר. המורה הוא שותף בדרך השינוי של התלמיד. הרב לאו מסכם את הקשר שבין המורה והתלמיד באומרו: "תלמיד הוא נר תמיד שיש להציתו והמורה הוא האבוקה".

יש לי את הזכות להכיר אנשים נפלאים שמגיעים אליי, ללמד אותם וללמוד מהם. הם למעשה המורים שלי כיום כפי שכתב המיסטיקן גורדייף: "בכך שתלמד אחרים, תלמד בעצמך" וכפי שנכתב בתהילים קיט, צט: "מכל מלמדי השכלתי ומתלמידי יותר מכולם". בעצם עבודתי איתם אני לומדת הרבה מאד על אופן התנהלותו של האדם, על תגובותיו, על האופי המיוחד של כל אחד ואחד ומקבלת ערך מוסף לחיי. כפי שאורי נוהג לומר: "מורה הוא תלמיד לכל חייו, מורה שהוא אינו תלמיד הוא גם אינו מורה" או "כדי להיות מורה נחוץ להיות תלמיד הלומד לאורך כל חייו ומלמד ממחקרו האישי". לפי סוקרטס "התלמיד תמיד מעניק למורה את האפשרות שיבין את עצמו טוב יותר" ולדבריו של קונפוציוס "מורה טוב לעולם אינו מפסיק ללמוד: אדם לומד ואחר כך מבין את חסרונותיו, אדם מלמד ואז מבין את קשייו. היודע את חסרונותיו יכול לתקן את עצמו, היודע את קשייו יכול לחזק את עצמו... זו כוונת הפסוק בספר התמורות• "ההוראה היא חציה של הלמידה'".

בשיעור אני מתנתקת מהסביבה. אני עובדת על עצמי, נותנת כיוונים לעצמי, עובדת על גבי ונמצאת בתוך עצמי ומתוך כך אני גם משפרת את עצמי עוד ועוד. זוהי גדולתה של העבודה בטכניקה לדעתי. מהמצב שבו המורה נותן את הכיוון לעצמו ומשנה את התנאים שבהם הוא פועל הוא מסייע לתלמיד לשנות את התנאים שלו ולהשתפר אף הוא. אם המורה לא יהיה קשוב לעצמו ולא ייתן את הכיוון לעצמו, לא ישתנה דבר אצל תלמידו . אחרי השיעור מה אני מרגישה? אני מרגישה הרגשה של קלות, של שמחה, של אנרגיה זורמת בכל גופי, של דריכה יציבה על כפות הרגליים – חיבור לאדמה, של התארכות והתרחבות, של עילוי. אני אוהבת את כל תלמידיי, אהבה אנושית כפי שקרא לזה אורי. במצב הזה של שותפות שבין המורה והתלמיד אני מרגישה שנוצרת קרבה מסוימת. מעצם המגע ועבודת הצוות שבינינו. זוהי שותפות נפלאה של קבלה ונתינה. אצטט שוב את אורי באמרו כי "הלימוד הוא תמיד תהליך אשר בו מתעוררות שתי מערכות האנרגיות של המורה ושל התלמיד בשיתוף פעולה מלא". אני מאד אוהבת את השיעור הראשון כאשר התלמיד מגיע חף מכל ידע. אני מסבירה לו על אודות אלכסנדר, מחקרו ותגליותיו ומתאימה לכל אדם את ההסבר המתאים לו בהתאם למצב שבו הגיע אליי. אני מספרת לו כיצד לדעתי יכולה הטכניקה לסייע לו ועל הרגלים שגויים שאנו מזהים. אני מספרת לו מניסיוני שאחרי מספר שיעורים מועט מתעוררת תשומת הלב של התלמיד למה שהוא עושה עם עצמו, והוא חוזר אליי ואומר בפליאה: "את זה אני עושה עם עצמי?". הוא מתחיל לזהות את הרגליו שלו וזוהי חצי הדרך לפתרון כי את ה-איך לעשות הוא לומד בשיעור.

אני פתוחה מאד עם תלמידיי ומוכנה תמיד לתרום מניסיוני הרב כאשר אני מבינה שהוא עשוי לתרום לתלמיד. אני מוכנה לשתף אותו בכל שקרה לי כדי אולי למנוע את המצב שזה יקרה גם לו כי אני מבינה שמה שקרה לי לא קרה לי רק בשבילי, אלא שזוהי השליחות שלי להעביר את המסרים הלאה למען ילמדו. אני גם מבינה שבעצם כל אדם לומד מניסיונו שלו "אנחנו צומחים מתוך הטעויות שלנו" כדבריו של שארמה, וכי חכם הוא האדם שלומד מניסיונם של אחרים. יש כל מיני אנשים "יש אנשים שלומדים משגיאות של אחרים, הם הנבונים, אחרים מרגישים שהלימוד האמיתי נעשה רק דרך ההתנסות האישית, האנשים האלה סובלים במהלך חייהם כאב ומצוקה מיותרים". שארמה מוסיף וכותב כי "חיוני ללמוד מטעויות של אחרים. אף אחד לא יחיה די זמן כדי לעשות את כל הטעויות בעצמו" כפי שנהג לומר היימן ג'ורג' ריקובר האדמירל והמהנדס הימי היהודי-אמריקני אשר יזם וניהל את בניית הצוללת האטומית הראשונה בעולם "נאוטילוס" אשר הושקה ב-1954. כאשר מגיע תלמיד ואומר לי אחרי כמה שיעורים בתשובה לשאלתי: "מה שלומך?" כי לא כואב לו - אין סיפוק יותר גדול מזה. כפי שאורי היה אומר לי כשישבנו מאחורי "בית הפרי" בשדרות בן-גוריון על הכיסאות וליד השולחנות ושתינו מיץ: "אין עבודה שנותנת סיפוק כל כך גדול כמו העבודה הזאת שבה את רואה את התלמיד משתנה לך מול העיניים". זוהי הרגשתי היום ואני מבינה יותר ויותר את כל שלמדתי. לימים סיפרתי לאורי, לאחר שיעור שקיבלתי ממנו, איזה סיפוק יש לי לראות את התהליך שעוברים התלמידים שלי ואת השינויים החיוביים שחלים בהם, בדיוק כפי שאמר הוא. הוספתי כי מה שאני יכולה לתת לתלמידים שלי זוהי רק אופטימיות כי משהו אחר אין לי לתת. על כך ענה לי: "התהליך בטכניקת אלכסנדר הוא תהליך של אופטימיות". אורו עיניי ועניתי: "זה מאד מתאים לי!".

גם כאשר התלמיד מגיע וכאבו שכבר עבר פתאום חזר אני שמחה ללמד אותו את סיסמתי: "היה יותר טוב, זה סימן שזה יכול להיות יותר טוב, וזה בוודאי יהיה גם יותר טוב". אני מאד אוהבת שתלמיד אומר לי באיזשהו שלב שהוא מגיע לשיעורים לא רק בגלל הכאב, אלא כי הוא מרגיש שמשהו נוסף קורה לו כתוצאה מהשיעורים. הוא מרגיש שחל בו שינוי אחר לא רק פיזי. הוא מתחיל להרגיש את השינוי גם בהתנהגות, בהתייחסות לסביבה, בסדרי העדיפויות שלו שמשתנים ובהרגשה הכללית שהופכת להיות שמחה. אז אני מבינה שלזה בדיוק התכוון אורי כשאמר שהתלמיד משתנה לו מול העיניים, והנה התלמיד גם מעיד על כך. השינוי הוא רק לטובה, תמיד לטובה...

אני מלמדת את טכניקת אלכסנדר, אבל אינני מרגישה שזאת עבודה
כשהייתי מורה חדשה התקשרה אליי אישה וביקשה לקבוע שיעור. היא סיפרה לי שהיא פנסיונרית. עניתי מיד כי גם אני גימלאית ואינני עובדת. אז שאלה: "מה אינך עובדת? את לא מלמדת את שיטת אלכסנדר?" אז הבנתי את מה שאמר אחד הסטודנטים בכיתה לאורי: "אתה אף פעם בחייך לא עבדת... ". על כך כותב אברהם מאסלו: הפסיכולוג היהודי-אמריקני שנחשב לאחד התיאורטיקנים המרכזיים של הפסיכולוגיה ההומניסטית "הגורל הנהדר ביותר, המזל הטוב בנפלא ביותר שיכול לקרות לאדם הוא שישלמו לו כדי שיעשה את הדבר שהוא אוהב לעשות". שארמה מוסיף: "ברגע שאתה מגלה מהי המטרה שלך... כשתבין מהו הייעוד העיקרי שלך, לא תצטרך לעבוד אפילו יום אחד בחייך" באך כותב בספרו "תעתועים": "ככל שאני משתוקק יותר לבצע משהו, הוא נראה לי פחות כעבודה והודג'קינסון מציין כי "כאשר העבודה נתפסת כייעוד, אפשר לעבוד בהתמדה ובשמחה... אם אתם נהנים מעבודתכם, היא אינה עבודה" כי כשאנחנו נהנים ומלאי סיפוק אין אנו מרגישים שזוהי עבודה.

אלה הן תחושותיי וזוהי דרכי, אבל אני בהחלט מבינה שלי יש את הלוקסוס לצמוח ולהתפתח כי אין לי צורך לעבוד כמורה לטכניקת אלכסנדר לפרנסתי העיקרית היות שאני גמלאית. זוהי רק השלמת הכנסה. בזכות גופי שתקע אותי באמצע החיים, בזכות הכאב הובלתי לעסוק במה שבאמת טוב לי ולגופי. זאת בזכות החלטתי להתמודד ולצאת מהבעיה, בזכות ההבנה כי כל מה שאעשה הוא תהליך שאורך זמן, בזכות הרצון, ההתמדה הבלתי נלאית למצוא פתרון לבעייתי והסבלנות הבלתי נגמרת זכיתי בלוקסוס הזה. אני מאד מעריכה זאת יום-יום שעה-שעה. אני גם מבינה שאולי למתי מעט מהאנשים ניתנת זכות כזאת, וכי המורים לאלכסנדר שבסביבתי עוסקים בטכניקה לפרנסתם ואין באפשרותם להיכנס אולי לעומקים שאליהם אני נכנסת. זוהי הסיבה שאני מסייעת בשמחה למורים אשר מבקשים סיועי בכל כישוריי - כתיבה, עריכה, שיווק, ארגון ואחרים. אני מרגישה שאני תורמת וגם הרבה מאד נתרמת ולומדת כי "כל מתנה שקיבלנו... ניתנה לנו מסיבה טובה מאוד. לכל אחת מהמתנות שקיבלנו מתלווה האחריות לפתח אותה וליישם אותה בעולם בדרך שתעשיר את חייהם של אנשים אחרים" לדבריו של שארמה. "כל מה שחי לא חי לבדו ולא למען עצמו" טען המשורר, המיסטיקן, הצייר ואמן התחריטים הבריטי וילאם בלייק ודה מונטיין מוסיף ואומר: "מי שאינו חי במידת מה למען הזולת אף אינו חי למען עצמו" וריקאר מוסיף וכותב כי "חיוני להבין שבעשותנו למען אושרו של הזולת אנחנו עושים למען אושרנו שלנו: כזורעים חיטה המטרה היא הגרעינים, אבל תוך כדי כך, ובלי מאמץ מיוחד, אנחנו מקבלים גם את הקש והתבן".

מה זה בשבילי להיות מאמנת אישית?
במסגרת הסטאג' בקורס הכשרת מאמנים התבקשנו לכתוב מה זה בשבילי להיות מאמנת אישית, וכך אני מרגישה:
אינני יכולה להפריד שאלה זאת מהשאלה: מה זה בשבילי להיות מורה לשיטת אלכסנדר? והרי הן האימון והן שיטת אלכסנדר עוסקות בתהליכים של שינוי, בצמיחה ובהתפתחות אישית.
זה 13 שנה שאני עוסקת בתהליכים של שינוי – החל בשינוי שאני עברתי לאחר שנתקעתי ב"אי כושר ישיבה", בכאבים חזקים ובהשבתה של שנתיים וחצי והמשך בתהליכי השינוי שעוברים תלמידיי ומתאמניי. אני ממשיכה ולומדת אודות השינוי – הנושא מרתק אותי. אני שלא ידעתי מהו שינוי, שלא ידעתי שכדי להיטיב את כאבי עליי לעשות שינוי - נשביתי בקסמיו של תהליך השינוי.
רבות למדתי לאורך 13 שנים אלה, היו לי הרבה "הארות" ותובנות, מתוך הכאב וההשבתה צמחתי והתפתחתי ואת דרכי ותובנותיי אני מתארת בספרי "מפריצת דיסק לפריצת דרך: ממשבר להתחלות חדשות" רכישת הספר רק אצלי ב-צור קשר

אני השתניתי והכאב הלך ופחת. אני מבינה שלא כולם כמוני, אני מבינה שלא כולם יכולים להגיע לבד לאן שאני הגעתי, ואני שמחה להיות שותפה בתהליכים של תלמידיי ומתאמניי – לעורר ולעזור להם להציף דברים חבויים בתת-המודע שלהם, להאיר את עיניהם, ללוות ולהנחות - זהו הכיף שבעשייה הזאת ולכבוד הוא לי להיות שם.
"אתה קונה את הזכות לעבוד עם אנשים" כתב מורי בספרו "שיטת אלכסנדר הסוד המתגלה" שהיה לי הכבוד להיות שותפה בכתיבתו ולערוך אותו. התהליך שעברת אתה – המורה והמאמן, השינוי שעברת אתה לאורך השנים הן בתקופת הלימודים והן עם עצמך הם שמקנים לך את הזכות לעבוד עם אנשים, ואני מרגישה שקניתי בכבוד זכות זאת על בשרי ושאני כיום מוכנה ורוצה לעבוד עם אנשים כדי להקנות להם את אשר למדתי והבנתי.
אני יוצאת מנקודת המוצא שבה אני מבינה שמה שאני למדתי לא למדתי אותו רק בשבילי, כפי שאת הכישורים שניחנתי בהם הם לא ניתנו רק לי, אלא הם ניתנו לי כדי לחלוק אותם עם אחרים – ואת זה אני עושה וכיף לי לעשות זאת.
"כל אחד יכול" למדתי בקורס האימון, ואני מאמינה בזאת. אדם שלא טוב לו, שיש פער בין המצוי והרצוי לו ושמבין שהוא רוצה לשנות ולוקח על עצמו את האחריות לבריאותו ולאיכות חייו יכול לשנות, אבל לא כל אחד יכול לעשות זאת לבד ובעצמו. להיות שותפה בתהליך, לעזור, לשקף ולכוון – זוהי מהות עבודתו של המאמן ואני שמחה להיות שם.
לא פעם אני מוצאת את עצמי של פעם במפגשי האימון, את עצמי של - בטרם נכנסתי לתהליך השינוי האישי שלי, ורואה איזה דרך ארוכה עשיתי. יש לי סיפוק עצום לראות זאת – אני שמחה שאני כבר לא שם, אני שמחה שלמדתי ואני עוד יותר שמחה שאני יכולה לתרום את שלמדתי לאחר.
"אין דרך חזרה" אמר לי אמיר בינדר המורה הראשון שלי לשיטת אלכסנדר בשיעורים הפרטיים בטרם הליכתי לקורס הכשרת המאמנים, ואכן – מי שמתחיל תהליך זה של שינוי אינו חוזר לאחור כי מה שגילה כבר אינו יכול לומר שאיננו יודע או לשכוח, והוא הולך ומעמיק יותר ויותר ומתחבר לעצמו. וכמה רבים האנשים כיום בעולמנו רווי הגירויים החיצוניים והסחות הדעת למיניהן שאינם מחוברים לעצמם ושאינם יודעים מה פירושו להיות מחוברים לעצמם?! והרי רק אם תאהב את עצמך יאהבו אותך, רק אם תכיר בערך עצמך האחרים יכירו בערכך, רק אם תאמין שאתה יכול להצליח אזי תצליח – רק ההתחברות לעצמך, ההיכרות את עצמך יכולה לעשות שינוי כלשהו בך, בהתנהגותך, ביחסך לסביבה וביחס הסביבה אליך. אני רואה כבוד גדול בלהתוות את דרך השינוי לתלמידיי ולמתאמניי וללוות אותם בה.
כל אדם הוא עולם ומלואו, אין שני אנשים זהים, מכל אדם אפשר ללמוד ואני אכן לומדת ומתפתחת גם באמצעות תלמידיי ומתאמניי ואני צומחת ונהנית מכך.

לסיכום:

בתהליך האימון שני אנשים נתרמים לדעתי – הן המתאמן והן המאמן – זהו שיתוף פעולה שבו שני הצדדים לומדים ומתפתחים. כדי לתרום למתאמן עליי:

  • להיות שם בשבילו
  • לקבל אותו כפי שהוא – בלי שפיטה או ביקורת
  • להקשיב באמפטיה
  • לשקף לו מה שאני שומעת ורואה
  • לעזור לו להגיע לתובנות על אודות עצמו (באמצעות תרגילים ומשימות)
  • לעזור לו לפתוח ערוץ תקשורת פנימי שלו עם עצמו
  • לעזור לו לגלות את עצמו – עוצמות, ערכים, אמונות, כישורים, רצונות ומאוויים
  • לעזור לו להבין את עצמו
  • לתת לו לגיטימציה למי שהוא ולדרך התפיסה שלו
  • לתת לו להבין שאין "נכון" או "לא נכון" ואין "כך צריך" - יש את הנכון לו ויש גם "רוצה"
  • לבנות איתו בשיתוף פעולה תכנית פעולה ליישום מאווייו
  • ללוות אותו בדרך העשייה ולתת כיוון במידת הצורך
  • לעזור לו לעשות שינוי בחייו וליהנות מפירותיו
תרומה לעצמי כמאמנת
  • זהו מבחן עצמי לגבי המקום שבו אני נמצאת כיום
  • למידה
  • התבוננות עצמית בהשוואה
  • בדיקה – איזה מין מאמנת אני? איזה מין אדם אני? המתאמן משקף לי את עצמי, והרי האדם שמולנו הוא מראה למי שאנחנו.
  • סיפוק עצום ותחושה של סיוע לזולת

כי

לתת זה לקבל ולקבל זה לתת!

זאת אני. רוצים להסתייע במה שלמדתי לאורך שנות ההתמודדות שלי?
אשמח בכיף לעזור לכם להתמודד!


התקשרו אליי או כתבו מייל לקביעת שיעור בשיטת אלכסנדר, אימון אישי או שניהם בהוד השרון,
ובואו!

טל: 054-6305672
דואל:
גילעד סטודיו לשיטת אלכסנדר ולאימון אישי - אתי סהר
הוד השרון

צור קשר עם אתי סהר.



  • ספר התמורות הסיני - ידוע בשמו הסיני "אי צ'ינג", זהו אחד מחמשת ספרי החוכמה של הקונפוציאניים, בעל ההשפעה הרבה ביותר על החיים בסין זה אלפי שנים. זהו הספר הקונפוציאני הידוע ביותר במערב כיום. תחילת "ספר התמורות" כשיטה וכמכשיר לניבוי פרימיטיבי שהיה נהוג בקרב ציידים נוודים, וסופו בשיטה פילוסופית ומוסרית עמוקה שהשפיעה על הקונפוציאניים ועל הטאואיזם גם יחד.

^ לראש הדף


 
     מאמרים:
חיפוש:
     התפתחות אישית
     שינוי הרגלים
     יציבה לקויה
     עמידה זקופה
     הליכה טבעית
     כאבי גב
     פריצת דיסק
     עקמת
     כאבי צוואר
     פגיעות ברך
     שיווי משקל
     ישיבה ארוכת שעות
     עבודה מול מחשב
     בעיות נשימה
     הריון ולידה
     ילדים ומתבגרים
     חגורת כתפיים
     צרכים ייחודיים
     גיל הזהב
     כאב כרוני
     לחץ וחרדת בחינות
     אוסטאופרוזיס
     אסתמה
     דלקת פרקים
     פרקינסון
     כושר גופני
     ריקוד, דרמה וספורט
     לספורטאים
     לטיפול בפגיעות ספורט
     מוזיקאים ונגנים
     למשתמשים בקול
     הפרעות בדיבור וגמגום
     כלי עזר למטפלים
     השלמה לשיטות אחרות
     טיפים בשיטת אלכסנדר
     איך נסביר את השיטה?