החיים הם יפים אם נבחר לראות את היופי שבהם, הכול תלוי בזוית הראיה ובגישה שלנו.
רק אנחנו יוצרים את המציאות שלנו ורק אנחנו יכולים לשנות אותה – הכול בידינו!
מה שצריך לקרות יקרה ורק כאשר נהיה מוכנים לו.

ה"אני מאמין" שלי

• אני מאמינה בתהליך של שינוי הרגלי חיים, שינוי כולל שישפיע על כל תחומי החיים. אני מציעה דרך של התנעת תהליך של שינוי דרך הגוף הפיזי באמצעות לימוד שיטת אלכסנדר והעמקת התהליך דרך הראש בעזרת אימון אישי כי אין להפריד בין הגוף והנפש הפועלים בהדדיות – הגורם לפריצת דיסק למשל הוא לא בהכרח התכופפות לא נכונה או סחיבת תיק כבד. הגורם לפריצת דיסק יכול להיות גם רגשות מודחקים, תסכולים, לחצים מיותרים עקב תחרות, הישגיות וריצוי ועוד ועוד וכך גם בבעיות בריאות אחרות.
• אני מאמינה במניעה. הרפואה המשלימה היא "רפואה מונעת" - שיטת אלכסנדר משתייכת לרפואה המשלימה, והיא הייתה אכן מונעת את רכישת ההרגלים השגויים לו היו מלמדים אותה החל מגיל הגן כדי לשמר אצל הילדים את ההרגלים הטבעיים שלהם. הבשורה הטובה היא שאפשר לתקן בכל גיל!
• אני מאמינה בעצמי - בכוחותיי ליצור ולשנות את המציאות שלי. אני שיניתי את המציאות שלי ממציאות כואבת ודואבת למציאות של הנאה, סיפוק ומשמעות בלא כאב. ממציאות של השבתה למציאות של פעילות ענפה, של עיסוק שהוא בגדר יעוד ולא עבודה.
• אני מאמינה שכל אחד יכול לקבל החלטה לשנות את המציאות הכואבת שלו אם הוא רק רוצה. אני קיבלתי החלטה ש"הגוף שלי ייצא מהבעיה שלו" כשלא ידעתי מה עליי לעשות לשם כך. למדתי כי מקבלת ההחלטה מתחילים לזרום הדברים כפי שכתב ויליאם ה. מארי, מטפס ההרים הסקוטי בספרו "המשלחת הסקוטית להימלאיה": "כל עוד אין האדם מחויב לדבר מסוים, קיימת הססנות, פתח מילוט, אי-יעילות תמידית... מרגע שהאדם מתחייב על דבר מסוים בוודאות, אזי ההשגחה העליונה אף היא יוזמת. כל מיני דברים מתרחשים ונחלצים לעזרת אותו אדם... פרץ שלם של אירועים נובע מהחלטתו זו והוא זוכה לאירועים בלתי צפויים מראש ולתמיכה חומרית שמעולם איש לא פילל שיקבל". אני מאמינה שכל אחד יכול להאמין בעצמו ובכוחותיו, לגלות כישוריו ולעזור לעצמו לשנות את המציאות שלו למציאות יותר טובה.
• אני מאמינה שכפי שנבחר לראות את הדברים כך נראה אותם. אנחנו הם אלה שבוחרים בנסיבות חיינו. אם נראה רק את מה שאין לנו, רק את הכישלונות שלנו ולא נראה גם את היכולות, הכישורים, העוצמות, הערכים, האמונות, ההישגים וההצלחות שלנו נחיה חיים של הישרדות, אבל אם ניפתח ונכיר גם במעלות שלנו ונלמד לפעול בעזרתן, ניפתח לחיוניות זורמת בעורקינו, שמחה בליבנו, סיפוק במעשינו ואושר בחיינו. כן, הכול הוא בידינו.
• אני מאמינה שיש כוח עליון – יש כוח שמכוון את העולם. אפשר לקרוא לו השגחה עליונה, אלוהים, יקום, גורל, או בכל שם אחר.
• אני מאמינה ש"האדם בצלם אלוהים נברא" . למדתי כי בכל אדם ואדם יש חלק אלוהי שמבדיל אותו משאר יצורי הבריאה, וכי האלוהים הוא בתוכנו, באותו חלק אלוהי שהוא הנשמה שלנו. בכל אדם יש ניצוץ אלוהי. לאהוב באמת את אלוהים, זה לקבל את החיים כמו שהם, את עצמנו כמו שאנחנו. כשאנו אוהבים את האלוהים שבנו, את כל החלקים שבנו, אנחנו אוהבים את עצמנו, מעריכים את החיים שניתנו לנו. ויכולים על כן, גם לאהוב את זולתנו.
• אני מאמינה שבכל אדם ישנו אותו צלם שמייחד אותו משאר החי על פני האדמה, ולכן עליו לבטוח בעצמו קודם כול. ביטחון בעצמו, באמונותיו, במעשיו אשר בעקבותיהם תחושה של סיפוק, הנאה, שמחה ומשמעות. אדם שטוב לו בחייו יקרין זאת על סביבתו, ואז גם לסביבה יהיה טוב איתו. אדם שחי טוב עם עצמו יחיה לו טוב גם עם סביבתו.

• אני מאמינה שאלוהים או ההשגחה העליונה אינם רעים, הם רוצים בטובתנו ולא מענישים אותנו – הם מכוונים אותנו, שולחים לנו רמזים ומסרים כדי להנחות אותנו, הבעיה היא שאנחנו לא תמיד ערים להם או מבינים אותם. אל לנו ללכת בעיוורון ובעיניים עצומות אחר שום דבר ואחר אף אחד. האמונה עליה להיות אמונה בעצמנו קודם כל. האלוהים שבתוכנו רוצה רק את טובתנו, אבל אנחנו לא תמיד מבינים מה טוב לנו ומה רע לנו ואנחנו גם טועים, וזה מה שעושה אותנו אנושיים. אנחנו טועים והבשורה הטובה היא שאנחנו יכולים גם לתקן – לתקן את הטעויות שלנו, את ההרגלים השגויים שאימצנו לאורך חיינו שלא במודע ולהשתנות –לחזור למה שהיינו אמורים להיות מלידתנו לולא החינוך, החברה, הערכים, הנורמות, ה"כך צריך", ה"לא נעים", וה"מה יגידו" שלא תמיד מתאימים לנו.
• אני מאמינה שהגוף שלנו יודע הכי טוב מה טוב לנו – כאב הוא צעקה של הגוף. לעיתים כשאנחנו לא שמים לב שאנחנו מזיקים לעצמנו הגוף שלנו מתעורר ובא לעזור לנו. הוא שולח לנו מסרים בצורת כאבים – בהתחלה הכאב הוא קטן ואם אנחנו עדיין לא מבינים הכאב הולך וגדל עד שבלית ברירה הוא תוקע אותנו ולא נותן לנו להמשיך להזיק לנו, ואז אנחנו מושבתים ולא יכולים לעשות שום דבר. הפעילות היומיומית שלנו נפסקת, הקשר עם האנשים נפסק, איננו יכולים ללכת לעבודה, איננו יכולים להמשיך בחיינו שהכרנו ושאהבנו או פחות אהבנו, אבל "סחבנו" בלית ברירה.
  ומה נעשה אז? נתייאש? נבכה? ניפול לדיכאון? לא ולא!
• אני מאמינה שהגוף שלנו רוצה רק בטובתנו וכי הוא בא לעזרתנו ולא מתנקם או מעניש אותנו. כשאני כותבת הגוף שלנו אני לא מתכוונת רק לגוף הפיזי שלנו – הכאב אמנם מורגש בגוף הפיזי, אבל לא ניתן להפריד את הגוף מהנפש ומי שצועקת וזועקת היא קודם כל הנפש.
  כשאני כותבת "נפש" אני רואה בדמיוני כלי קיבול – כוס שמתמלאת ומתמלאת בתסכולים, בכוחנות יתר, באמביציית יתר, במוטיבציית יתר וברגשות מודחקים. כאשר הכוס הזאת מתמלאת היא גולשת. היא גולשת לגוף הפיזי ואז מגיע הכאב וכל אחד עם המקום החלש שלו – יש שזה הגב, יש שזה הלב או כל איבר אחר. מה שעלינו לעשות הוא להקשיב לגוף, להבין שהכאב הוא רמז לכך שעלינו לשנות, לקחת על עצמנו את האחריות לבריאותנו ולהתנהלותנו בכל תחומי החיים ולבחור לעזור לעצמנו.
• אני מאמינה שיש לנו את זכות הבחירה לעזור לעצמנו. בכל דבר לנו זכות הבחירה – אף אחד אינו כופה עלינו דבר, אלא אם אנחנו מאפשרים לו . אם נתקענו זהו סימן לכך שעד כה הבחירות שלנו כנראה שלא היו כל כך טובות לנו, וכי עתה עלינו לבחור לשנות את שעשינו עד כה כי הדרך שבה התנהלנו לא הייתה טובה לנו והזיקה לנו ועל כך צועק וזועק גופנו.
• אני מאמינה שכל תקיעה, מחלה וכאב הם מבחן – מבחן של החיים. מבחן אשר עלינו לעבור בהצלחה כדי לחזור לחיים של שמחה, הנאה ואושר, כדי לחזור לאיכות חיים טובה וליהנות מהחיים כי החיים ניתנו לנו במתנה ועלינו ליהנות ולשמוח בהם. כדי שנוכל לחזור לחיים פעילים, לגלות את יעודנו ולעסוק בו כי זוהי הדרך היחידה לחיות חיים של סיפוק ומשמעות.
• אני מאמינה שהכאב הפיזי והנפשי אינו אויב, אלא חבר ומורה
  - הכאב מתריע לנו כשאנו מזיקים לעצמנו – כשאנו עושים משהו שהוא לא טוב לנו. זהו אות אזהרה, קריאה לתשומת לב ולהתבוננות ולא משהו שעלינו להיפטר ממנו.
  - הוא חלק מאיתנו כמו יד, רגל וכל איבר אחר בגופנו, הוא לא חלק נפרד מאיתנו.
  - הוא משמש מנגנון התרעה מפני נזק לרקמות או מתריע על סכנות שעלולות לאיים על חיינו.
  - הוא עשוי להיות גם מנוף לצמיחה ולהתפתחות - הוא חלק מאתגר שמציבים החיים, הוא מניע אותנו לחפש תשובות ולצמוח כתוצאה מהתנסות.
  - הכאב והסבל הם הזדמנויות להבחין בדרך שבה אנו רואים את החיים, לקרוא תיגר עליה ולהתחיל בתהליך של שינוי.
  הטראומה מעמידה אותנו מול חריפותם של החיים ומאפשרת לנו לסקור אותם מנקודת ראות חדשה - אנחנו מתעוררים, מתחברים לעצמנו, מתחילים להבין, משתנים, מתפתחים וצומחים בעקבות התובנות שאליהן הגענו .
• אני מאמינה שהכאב מנסה ללמד אותנו איך לא להזיק לעצמנו הוא השומר וה"משגיח" שלנו. הוא יעזוב אותנו רק כאשר יווכח שלמדנו ושהוא יכול לסמוך עלינו שלא נזיק יותר לעצמנו. רק אז הוא יעזוב אותנו כי הוא יבין שתפקידו אצלנו נגמר.
• אני מאמינה שלמרות שהכאב מעכיר את חיינו יש בכוחנו להתמודד איתו. ההתמודדות מתחילה בשאילת השאלות:
  מה אמורים אנו ללמוד ממנו? מהו השיעור שהוא מנסה ללמד אותנו? היכן הוא משרת אותנו? איזו לגיטימציה הוא נותן לנו – לגיטימציה מה לא לעשות כשאין לנו אומץ לומר לא?
• אני מאמינה שמתפקידנו לגלות איך יכול הכאב להיות לברכה במסווה, להתגבר עליו ולהשיג הרמוניה לגוף ולנפש.
• אני מאמינה שהכאב הוא מבחן שבודק עד כמה אתם שקועים בנוחות חומרית ולא בצמיחה רוחנית.
• אני מאמינה שהתרבות ממלאת תפקיד חשוב באופן ההתמודדות שלנו עם כאב - בתרבות שלנו המערבית: כאב וסבל נתפסים כמשהו לא רצוי שצריך לסלק מהחיים, לכן אנחנו נאבקים בו, מדכאים אותו, מטפלים בו בתרופות או מחפשים פתרונות קלים ומהירים כדי להיפטר ממנו. בתרבויות המזרח הרחוק מכירים בתפקידו החשוב של הכאב לאדם כמבחן וכמורה, כמניע לצמיחה ולהתפתחות.
• אני מאמינה שאל לנו לכעוס על הכאב – עלינו להבין את מקור הכאב - הפיזי, אבל גם הנפשי וההתנהגותי, איך הוא נוצר וכיצד אנחנו מתמודדים איתו ואז לפעול בסבלנות, בנחישות ובהתמדה.
• אני מאמינה שכאב אינו בהכרח גם סבל. כאב הוא רגש הכרחי המעצב את אישיותנו, ואילו הסבל נוצר עקב הפחד מכאב. הניסיון להימנע מהכאב הופך אותו לסבל קבוע בחיינו. הסבל היחיד הקיים בחיינו הוא זה שאנו יוצרים עקב הפחד העצום מכאב.
• אני מאמינה שאל לנו לפחד מהכאב כי הפחד מהכאב יוצר כיווצים בגוף שמגבירים את הכאב. אם נרשה לעצמנו לכאוב ולא ניבהל מהכאב, נבין את אשר הוא מנסה לומר לנו ונמצא את הדרך להתמודד איתו, בסופו של דבר ייווצר שקט נפשי, ואנו נתפנה למחשבות חיוביות ולשיקום.
• אני מאמינה שאפשר להתמודד עם הכאב בדרך של מודעות - יש לזהות את הכאב, להכיר בו, לא להיצמד אליו, לא להפנות אליו את כל תשומת הלב ולא לתת לו לנהל אותנו.
  - להכיר בקיומו של הכאב כי הוא קיים.
  - לקבל אותו בלי לשפוט אותו, ובלי להיצמד אליו, בלי להיאחז בו כאילו הוא כל ישותנו.
  - במסגרת ההכרות עם הכאב: ללמוד ולחקור אותו, לנסות לזהות מתי כואב פחות ומתי יותר, מה עוזר להרגיש יותר טוב ומשכך את הכאב ומה מחמיר אותו, מהן הסיבות ומהם הפתרונות לכאב ובעיקר ללמוד לחיות בצורה שלא תעורר אותו ואם אפשר גם תמנע אותו בעזרת שיטות טיפול שונות המעוררות את המודעות לגורמים שלעיל.
• אני מאמינה ששיטת אלכסנדר והאימון האישי מפתחים את הערנות והמודעות שלנו לאופן הפעילות שלנו עם עצמנו, הפיזית והמנטלית.
• אני מאמינה שבתהליכים של שינוי – אל לנו לחכות לנס שיעביר לנו את הכאב, עלינו לפעול ולעזור לעצמנו להתמודד איתו – זהו תהליך שאורך זמן, עלינו להתאזר בסבלנות ולהתמיד בהרבה תקווה ואמון בעצמנו.

הסיסמה שלי היא: רק אנחנו יוצרים את המציאות שלנו ורק אנחנו יכולים לשנות אותה, כפי שנאמר: "אם אין אני לי מי לי". אנחנו יכולים להיעזר במטפלים, בשיטות שונות, במורים במאמנים או בכל גורם חיצוני אחר שיכול להראות לנו את הדרך, אבל אנחנו הם אלה שנצטרך לצעוד בה. הם אינם יכולים לעשות לנו את העבודה – אנחנו הם אלה שעושים את העבודה, שלומדים ושמיישמים בחיי היומיום שלנו. מיישמים את אשר למדנו ומשנים את דרכינו, את תפיסתנו, את האמונות שלנו, את הבחירות שלנו, את התנהגותנו ואת הרגלינו.
לא הרופא, לא המטפל, לא המורה ואפילו לא המאמן האישי או המנטור יכולים לשנות את המציאות שלנו. רק אנחנו יכולים לעזור לעצמנו ולשנות אותה ואת נסיבות חיינו שבבחירותינו אנחנו יצרנו אותן ואנחנו הם אלה שיכולים לבחור אחרת.

• אני מאמינה שמה שצריך לקרות קורה ומה שלא צריך לא יקרה.
• אני מאמינה שמה שצריך לקרות יקרה כאשר נהיה מוכנים לו.
• אני מאמינה שהחיים הם יפים גם כשכואב. הגישה שלנו לחיים היא שעוזרת לנו להתמודד עם כל כאב.
• אני מאמינה ששינוי הגישה של ראיית המציאות שלנו מגישה פסימית לגישה אופטימית זאת הדרך לשינוי.
• אני מאמינה שהכול לטובה - שכאב/משבר הוא דבר טוב, אמנם לא תמיד כל כך נעים, אבל הוא המוביל אותנו לשינוי - שינוי היא דרכנו בחיים ובסופו של דבר נראה את הטובה שצמחה לנו ממנו.
• אני מאמינה שאדם ש"נתקע" באמצע החיים הוא בר מזל כי הגוף שלו עצר אותו מלהמשיך להזיק לעצמו, ואם הוא רוצה לחזור לחיים פעילים הוא חייב להבין שעליו לשנות את מנהגיו והרגליו – אם ישנה וישתנה יזכה בהזדמנות שנייה להתחיל מהתחלה בדרך אחרת ויותר טובה.
• אני מאמינה שכל אדם הוא יחיד ומיוחד ואין להשוותו עם אחרים.

אני מאמינה בכם!
השאלה הנשאלת היא האם אתם מאמינים בעצמכם?
אם אתם מהססים במתן התשובה, אוכל לעזור לכם לגלות אותה.
אני הצלחתי לצאת ממקום של "אין מוצא" כשהרופאים הרימו ידיים!
אני מאמינה שכל אחד יכול – אם רק ירצה.
גם אתם יכולים!
לא צריך להגיע למקום של כאב נורא כזה, אפשר לעצור קצת קודם ...
אפשר להתעורר ואפשר למנוע את התקיעה.
רוצים?

התקשרו אליי או כתבו מייל לקביעת שיעור בשיטת אלכסנדר, אימון אישי או שניהם בהוד השרון,
ובואו!

טל: 054-6305672
דואל:
גילעד סטודיו לשיטת אלכסנדר ולאימון אישי - אתי סהר
הוד השרון

צור קשר עם אתי סהר.

^ לראש הדף